הודעה לבעלי האתר
חונכות משימתית מקדמת - אימון אישי.
קום תהיה כל מה שבא לך...
" קום תהיה כל מה שבא לך " : שי ידידיה,אימון אישי.
כל אחד ואחת מאיתנו יכול לבחור היכן לשים 'פסיק' במשפט הכותרת.
והמכנה המשותף מזמין אותנו לפעולה,להתעוררות,התבוננות ובחירה.
מה...?
לחלום חלומות של אחרים,לצפות מהיציע "איך ההם מצליחים לשחק",
מה גורם לי הרגשה מעצימה?, מה באמת בא לי לעשות,לעשות ולחוות,
מה אני נאלץ,צריך,נו...טוב, אם כבר – אז כבר. ומה זה אומר על -
"החיוך הפנימי" ? , התשוקות, המאוויים.
(פסק זמן) אצטט כאן קטע מתוך הספר : "אזורי המשגה שלך".(ווין,וון.ד"ר).
" הבט מעבר לכתפך. תבחין בבן-לוויה קבוע. בשל העדר כינוי טוב יותר, קרא לו המוות שלך. אתה יכול לפחוד מפני האורח הזה או להשתמש בו לתועלתך האישית. הבחירה בידך. כאשר המוות הוא בבחינת הצעה כה אינסופית והחיים קצרים עד להדהים, שאל את עצמך, "האם עלי להימנע מלעשות את הדברים שאותם אני באמת רוצה לעשות?" "האם עלי לחיות את חיי על פי ציפיותיהם של אחרים?" "האם חשוב שאצבור חפצים?" "האם הדרך לחיות היא לדחות דברים?" הסיכויים שתשובותיך יסתכמו במילים ספורות: לחיות... להיות עצמך... ליהנות... לאהוב. אתה יכול לפחד מפני מותך בצורה בלתי-מועילה, או שאתה יכול להשתמש בפחד הזה כדי לסייע לעצמך לחיות חיים משמעותיים. בפעם הבאה שאתה עומד בפני החלטה ושוקל אם לקחת לידיך, את השליטה בחייך, אם לבחור כרצונך, שאל את עצמך שאלה חשובה, "כמה זמן אהיה מת?" עם סיכוי כה נצחי אתה יכול לבחור כרצונך ולהשאיר את הדאגה, את הפחדים, את השאלה אם אתה יכול להרשות לעצמך את רגשות האשמה – לאלה שיחיו לעד. אם לא תתחיל לנקוט בצעדים הללו, אתה יכול לחזות מראש כי תחיה את חייך כפי שאחרים טוענים שעליך לחיותם. אין ספק שאם ביקורך עלי אדמות הוא כה קצר, מן הראוי שלכל הפחות יסב לך הנאה. במילים אחרות אלה הם חייך; עשה בהם כרצונך."
"מפתח הזמן" – זה שיש לנו תאריך ייצור ומתי שהוא יהיה לנו תאריך
"פג תוקף"... מה שעשיתי עם הזמן? האם הפכתי אותו ליקר?, מרגש?
אילו חלקים חבויים וחזקים אפשרתי להם להיות "פגי תוקף"
כי...
"לא מצאתי זמן" , "ההורים התנגדו" , "אמרו לי שאין סיכוי"
ושאני...אני.... הפסקתי "להחליט עלי " ...
אם היו לי 3 מחסומים,עיכובים,או דברים שמוציאים אותי מדעתי-
את מה הייתי שמח להשליך...עכשיו....כן עכשיו.
________ _________ _________
איזה אדם אהיה כשהמחשבות או העיכובים לא יהיו חלק ממני?
מה יהווה בעיני שינוי?
מה מהווה בעיני שיא אישי בתחום כל שהוא?
מהם הפסגות שלרוב נהגתי רק לצפות בהן-אך רציתי אותן לכבוש.
מהו חלומי הקטן והפשוט –ומהו הגדול והאולטימטיבי?
מה אני יודע לעשות ממש טוב והוא מחובר להנאה ושביעות רצון?
אילו פעולות של "צריך" ניתן להטעין באנרגיה של תשוקה והנאה?
כתוב,עכשיו לפחות 8 "בא – לי "....אל להתקמץ.
פתאום כשאחליט....
הרגע הזה המרגש,המהסס,ה ילדי, ראשוני, שבו אני מחליט "לצאת"
מהמקום הנוח,המוכר,הצפוי,הרדום,השקט,המסתפק במועט והאדיב.
מעורר מהשינה את אותם "גונבי החלומות" שהרי יותר מעשר פעמים
אמרו שחבל לי על הזמן ושבעצם מאוחר מידי...
וכש "גונבי החלומות" נשכחו, מופיעים בזה אחר זה ה "שדונים"...
אלו "שדונים" מאד פרטיים והם...כמו ה קידמה – יצירתיים,חופרים
עמוק,עמוק בקרקעית התודעה ומבקשים פשוט שתישאר,תישאר,תישאר.
וגם אם "תעשה את עצמך" מתעלם – הם גם ישירו לך שיר...
"אנו, אנו ,אנו, השדונים
נשתדל קצת לקלקל
לך את המשימה
לנו זה ברור – שאתה פשוט להוט...
אנו נסתדר עם זה ...
כי אם אין אנו לנו – מי לנו?
לא נשנה את עקרוננו
נשיר בגאון את המונינו .
לכל אדם יש שביל וזמן לגלות שהוא אדיר
ולבלי איזה ספר וטריק משלם את המחיר
ובהמשך גם לגלות יש 4 הסכמות
אם לא תיעלב ולא תנחש אז לא תקבל מכות.
אנו, אנו ,אנו ...השדונים...
אם טיילתי לי ברפת ופגשתי שם פרות
כי בראשי מסתתרת מחשבה על שינוי גדול
לפתוח דלתות ללא פחד,לקחת נשימה
לשתף את ה "ביחד",לבצע משימה.
מממממ.....
מעשה בשדון בשם חיים, שלמד להתנהג בינתיים
הוא נוכח לפעמים ונח פעמיים,
כי אם כבר יוצאים ומחפשים מגלים אוצרות
מעצימות ומרגשות כפליים... גם האמונה
עברה שינוי,שפה,חזקות והתבוננות שונה
דרך המשקפיים".
נשאר רק לחוות איזה נפלא שזה קורה במציאות
כשכל האוצרות והשאלות מוגשות ברגישות ואחריות...
אנו, אנו, אנו, השדונים
נשתדל קצת לקלקל לך את המשימה
לנו זה ברור שאתה פשוט להוט...
אנו נסתדר עם זה...
כי אם אין אנו לנו – מי לנו?
לא נשנה את עקרונינו –נקשיב בגאון לחברינו"...
"בדיוק בדיוק כמו שאני – ככה זה טוב
שאני שלם,לא חסר בי דבר ואפשר לי אותי לאהוב".
בעודי עושה הכול כדי להתחבר לרגשות ולרצונות,להתאמן ולפרוץ דרך,
אני מקיים תהליך של עיבוד חוויות של אי הצלחה או תקיעות וגורמיה –
השדון מזנק לשכנע אותי להתכחש לרגש ואף להדחיקו.
בעודי מבקש ומתכוון במלוא המרץ לפעול מתוך בחירה...השדון מנווט
אותי לבחור מתוך ההרגלים וממה שכבר מוכר וכמעט צפוי בתוצאותיו.
אם משהו או מישהו חשוב עבורי "נפטר" – אל יהיה נכון לי לנסות
"להחיותו מחדש" אלא להשלים,להתיר,לשחרר,להיפרד,עם כבוד וזכות.
"יכול להיות שהחיים הם בסה"כ אוסף של חוויות מרגיזות, אך לא הגיוני
שמתרכזים מאותן חוויות שחוזרות על עצמן"..(ד.קרסון)
אז..."לקום,להיות כל מה שבא לי"?? אז ה "לקום"...זה להכיר בשדונים
שלי,ללמוד אותם,לאלף אותם ולהושיב אותם בכבוד בתיאטרון החיים
ולהופיע בפניהם את מה שהלב שלי בחר...ולדאוג "להשכיב אותם לישון"
כי אם הם לא יישנו טוב...הם "יטיילו" לי על הראש...ויגזלנו ממני את שנתי שלי. כדאי מאד שלשדונים שלי היו שמות חיבה או כינוי מדויק
וזה יאפשר לי בעדינות לבדוק "כיצד הם הגיעו אליי, מה אפשר את זה"
"האם זה הגיע כמשלוח..אם כן ממי "? , האם לשדון שלי יש תזמון
מדויק מתי הוא חייב,חייב להצהיר הצהרותיו?
עוד תהליך חשוב כדי שה "לקום להיות".. יהיה אנרגטי,החלטי
וממוקד מטרה : לארגן לעצמי את המחשבות שחלקן מאפילות
את השמיים הפרטיים שלי והופכים את האמת(שמש)לשקרנית.
את חלק מהמחשבות אעלים לחלוטין במכת ברק,חלק אחר אהפוך
את המשמעויות שלהן לחיוביות.
כמו על איזה "חלק מהכוס" הסתכלתי עד כה, "אם זה לא מושלם
אז..עזוב"..., "לא יהיו מתעניינים על המוצרים שאתה מתכוון למכור",
"אני מתייסר שלא הספקתי היום לבקר חולה,לשלוח מכתב,להתקשר
לדודה,להוריד כביסה,להביא לסבא תרופות,לקחת את גילי לסרט"...
במסע אימון אישי של חודשיים וחצי אנחנו עוברים תהליך משמעותי,
המתאמן או המתאמנת יהיו אחראיים ליישום,לזהות שהם בתדר חדש,
ושיכולים להחליט שמחר בבוקר הם מבצעים 3 פעולות משמחות,
ושיכולים להרשות לעצמם גם "לאכזב" ולעשות טעות ללא ייסורים,
ושבא..בא להם ללמוד "פסנתר" , "סקי הרים"...
ושהם ייסעו לסופשבוע במקום שאמרו ש.."יום אחד אם יהיה לי זמן".
ולהתקשר לשלושה בני אדם יקרים שעשור + לא דיברו אתם.
להכניס את האור בחזרה הביתה,להאיר ולהעיר את החזקות,מאגר
העצמות, ללכת להצלחות הגדולות ולהתאהב בחיים מחדש.
קום תהיה כל מה שבא לך !!!
יישר כוח ובהצלחה : שי ידידיה
"חונכות משימתית מקדמת"
אימונים אישיים.
09.02.2014
כל אחד ואחת מאיתנו יכול לבחור היכן לשים 'פסיק' במשפט הכותרת.
והמכנה המשותף מזמין אותנו לפעולה,להתעוררות,התבוננות ובחירה.
מה...?
לחלום חלומות של אחרים,לצפות מהיציע "איך ההם מצליחים לשחק",
מה גורם לי הרגשה מעצימה?, מה באמת בא לי לעשות,לעשות ולחוות,
מה אני נאלץ,צריך,נו...טוב, אם כבר – אז כבר. ומה זה אומר על -
"החיוך הפנימי" ? , התשוקות, המאוויים.
(פסק זמן) אצטט כאן קטע מתוך הספר : "אזורי המשגה שלך".(ווין,וון.ד"ר).
" הבט מעבר לכתפך. תבחין בבן-לוויה קבוע. בשל העדר כינוי טוב יותר, קרא לו המוות שלך. אתה יכול לפחוד מפני האורח הזה או להשתמש בו לתועלתך האישית. הבחירה בידך. כאשר המוות הוא בבחינת הצעה כה אינסופית והחיים קצרים עד להדהים, שאל את עצמך, "האם עלי להימנע מלעשות את הדברים שאותם אני באמת רוצה לעשות?" "האם עלי לחיות את חיי על פי ציפיותיהם של אחרים?" "האם חשוב שאצבור חפצים?" "האם הדרך לחיות היא לדחות דברים?" הסיכויים שתשובותיך יסתכמו במילים ספורות: לחיות... להיות עצמך... ליהנות... לאהוב. אתה יכול לפחד מפני מותך בצורה בלתי-מועילה, או שאתה יכול להשתמש בפחד הזה כדי לסייע לעצמך לחיות חיים משמעותיים. בפעם הבאה שאתה עומד בפני החלטה ושוקל אם לקחת לידיך, את השליטה בחייך, אם לבחור כרצונך, שאל את עצמך שאלה חשובה, "כמה זמן אהיה מת?" עם סיכוי כה נצחי אתה יכול לבחור כרצונך ולהשאיר את הדאגה, את הפחדים, את השאלה אם אתה יכול להרשות לעצמך את רגשות האשמה – לאלה שיחיו לעד. אם לא תתחיל לנקוט בצעדים הללו, אתה יכול לחזות מראש כי תחיה את חייך כפי שאחרים טוענים שעליך לחיותם. אין ספק שאם ביקורך עלי אדמות הוא כה קצר, מן הראוי שלכל הפחות יסב לך הנאה. במילים אחרות אלה הם חייך; עשה בהם כרצונך."
"מפתח הזמן" – זה שיש לנו תאריך ייצור ומתי שהוא יהיה לנו תאריך
"פג תוקף"... מה שעשיתי עם הזמן? האם הפכתי אותו ליקר?, מרגש?
אילו חלקים חבויים וחזקים אפשרתי להם להיות "פגי תוקף"
כי...
"לא מצאתי זמן" , "ההורים התנגדו" , "אמרו לי שאין סיכוי"
ושאני...אני.... הפסקתי "להחליט עלי " ...
אם היו לי 3 מחסומים,עיכובים,או דברים שמוציאים אותי מדעתי-
את מה הייתי שמח להשליך...עכשיו....כן עכשיו.
________ _________ _________
איזה אדם אהיה כשהמחשבות או העיכובים לא יהיו חלק ממני?
מה יהווה בעיני שינוי?
מה מהווה בעיני שיא אישי בתחום כל שהוא?
מהם הפסגות שלרוב נהגתי רק לצפות בהן-אך רציתי אותן לכבוש.
מהו חלומי הקטן והפשוט –ומהו הגדול והאולטימטיבי?
מה אני יודע לעשות ממש טוב והוא מחובר להנאה ושביעות רצון?
אילו פעולות של "צריך" ניתן להטעין באנרגיה של תשוקה והנאה?
כתוב,עכשיו לפחות 8 "בא – לי "....אל להתקמץ.
פתאום כשאחליט....
הרגע הזה המרגש,המהסס,ה ילדי, ראשוני, שבו אני מחליט "לצאת"
מהמקום הנוח,המוכר,הצפוי,הרדום,השקט,המסתפק במועט והאדיב.
מעורר מהשינה את אותם "גונבי החלומות" שהרי יותר מעשר פעמים
אמרו שחבל לי על הזמן ושבעצם מאוחר מידי...
וכש "גונבי החלומות" נשכחו, מופיעים בזה אחר זה ה "שדונים"...
אלו "שדונים" מאד פרטיים והם...כמו ה קידמה – יצירתיים,חופרים
עמוק,עמוק בקרקעית התודעה ומבקשים פשוט שתישאר,תישאר,תישאר.
וגם אם "תעשה את עצמך" מתעלם – הם גם ישירו לך שיר...
"אנו, אנו ,אנו, השדונים
נשתדל קצת לקלקל
לך את המשימה
לנו זה ברור – שאתה פשוט להוט...
אנו נסתדר עם זה ...
כי אם אין אנו לנו – מי לנו?
לא נשנה את עקרוננו
נשיר בגאון את המונינו .
לכל אדם יש שביל וזמן לגלות שהוא אדיר
ולבלי איזה ספר וטריק משלם את המחיר
ובהמשך גם לגלות יש 4 הסכמות
אם לא תיעלב ולא תנחש אז לא תקבל מכות.
אנו, אנו ,אנו ...השדונים...
אם טיילתי לי ברפת ופגשתי שם פרות
כי בראשי מסתתרת מחשבה על שינוי גדול
לפתוח דלתות ללא פחד,לקחת נשימה
לשתף את ה "ביחד",לבצע משימה.
מממממ.....
מעשה בשדון בשם חיים, שלמד להתנהג בינתיים
הוא נוכח לפעמים ונח פעמיים,
כי אם כבר יוצאים ומחפשים מגלים אוצרות
מעצימות ומרגשות כפליים... גם האמונה
עברה שינוי,שפה,חזקות והתבוננות שונה
דרך המשקפיים".
נשאר רק לחוות איזה נפלא שזה קורה במציאות
כשכל האוצרות והשאלות מוגשות ברגישות ואחריות...
אנו, אנו, אנו, השדונים
נשתדל קצת לקלקל לך את המשימה
לנו זה ברור שאתה פשוט להוט...
אנו נסתדר עם זה...
כי אם אין אנו לנו – מי לנו?
לא נשנה את עקרונינו –נקשיב בגאון לחברינו"...
"בדיוק בדיוק כמו שאני – ככה זה טוב
שאני שלם,לא חסר בי דבר ואפשר לי אותי לאהוב".
בעודי עושה הכול כדי להתחבר לרגשות ולרצונות,להתאמן ולפרוץ דרך,
אני מקיים תהליך של עיבוד חוויות של אי הצלחה או תקיעות וגורמיה –
השדון מזנק לשכנע אותי להתכחש לרגש ואף להדחיקו.
בעודי מבקש ומתכוון במלוא המרץ לפעול מתוך בחירה...השדון מנווט
אותי לבחור מתוך ההרגלים וממה שכבר מוכר וכמעט צפוי בתוצאותיו.
אם משהו או מישהו חשוב עבורי "נפטר" – אל יהיה נכון לי לנסות
"להחיותו מחדש" אלא להשלים,להתיר,לשחרר,להיפרד,עם כבוד וזכות.
"יכול להיות שהחיים הם בסה"כ אוסף של חוויות מרגיזות, אך לא הגיוני
שמתרכזים מאותן חוויות שחוזרות על עצמן"..(ד.קרסון)
אז..."לקום,להיות כל מה שבא לי"?? אז ה "לקום"...זה להכיר בשדונים
שלי,ללמוד אותם,לאלף אותם ולהושיב אותם בכבוד בתיאטרון החיים
ולהופיע בפניהם את מה שהלב שלי בחר...ולדאוג "להשכיב אותם לישון"
כי אם הם לא יישנו טוב...הם "יטיילו" לי על הראש...ויגזלנו ממני את שנתי שלי. כדאי מאד שלשדונים שלי היו שמות חיבה או כינוי מדויק
וזה יאפשר לי בעדינות לבדוק "כיצד הם הגיעו אליי, מה אפשר את זה"
"האם זה הגיע כמשלוח..אם כן ממי "? , האם לשדון שלי יש תזמון
מדויק מתי הוא חייב,חייב להצהיר הצהרותיו?
עוד תהליך חשוב כדי שה "לקום להיות".. יהיה אנרגטי,החלטי
וממוקד מטרה : לארגן לעצמי את המחשבות שחלקן מאפילות
את השמיים הפרטיים שלי והופכים את האמת(שמש)לשקרנית.
את חלק מהמחשבות אעלים לחלוטין במכת ברק,חלק אחר אהפוך
את המשמעויות שלהן לחיוביות.
כמו על איזה "חלק מהכוס" הסתכלתי עד כה, "אם זה לא מושלם
אז..עזוב"..., "לא יהיו מתעניינים על המוצרים שאתה מתכוון למכור",
"אני מתייסר שלא הספקתי היום לבקר חולה,לשלוח מכתב,להתקשר
לדודה,להוריד כביסה,להביא לסבא תרופות,לקחת את גילי לסרט"...
במסע אימון אישי של חודשיים וחצי אנחנו עוברים תהליך משמעותי,
המתאמן או המתאמנת יהיו אחראיים ליישום,לזהות שהם בתדר חדש,
ושיכולים להחליט שמחר בבוקר הם מבצעים 3 פעולות משמחות,
ושיכולים להרשות לעצמם גם "לאכזב" ולעשות טעות ללא ייסורים,
ושבא..בא להם ללמוד "פסנתר" , "סקי הרים"...
ושהם ייסעו לסופשבוע במקום שאמרו ש.."יום אחד אם יהיה לי זמן".
ולהתקשר לשלושה בני אדם יקרים שעשור + לא דיברו אתם.
להכניס את האור בחזרה הביתה,להאיר ולהעיר את החזקות,מאגר
העצמות, ללכת להצלחות הגדולות ולהתאהב בחיים מחדש.
קום תהיה כל מה שבא לך !!!
יישר כוח ובהצלחה : שי ידידיה
"חונכות משימתית מקדמת"
אימונים אישיים.
09.02.2014
| ||||||
|
הוסף תגובה
